דברי המרא דאתרא שליט"א

דברים מהעלון השבועי :

רק בגלל הרוח

פרשתנו דנה בנושא, הקשור לנשמת האומה וסגולתה. מה הם הכוחות המובילים את האדם בקרב, בחיים, במלחמת קיומה של האנושות כולה? מה הוא הדלק הדוחף את כל מנועי ההוויה ? איפה לוקחים כוחות להעצמת הרצון לפעול בעולם ?

כדי לברר שאלה נכבדה זו, נשוב מעט אחורה (דברים כ'-א,ד), שם כתוב לאמור :"כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם כי ה' אלוקיך עימך….וניגש הכהן…ואמר אליהם שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם,אל ירך לבבכם,אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם."
רש"י כבר חש את הקושי, הרי יש ארבע אזהרות, מארבעה סוגי פחד, שנובעים מארבעה תכסיסי מלחמה של האויב:
1.מצהילים את הסוסים כדי לרמוס בפרסותיהם.
2.מגיפים בתריסיהם (מקישים במגיניהם) כדי להבהיל.
3. תוקעים בשופרות כדי ליצור פאניקה.
4. משמיעים צרחות כדי להטיל מורא. אולם כל אלה סממנים חיצוניים, של הפגנת כח פיזי. אסור להתרגש מכל אלה. מאחורי כל המצעדים הקולניים, עומדת רק עוצמה חומרית, שמאמינה רק במסת השרירים, אין מאחוריה שום דחף רוחני !
להבדיל אלף אלפי הבדלות, מי שמתדרך את חיילי ישראל, אלה לא קצינים בכירים המזכירים את התרגולות בשעת הקרבות, אלא כהן משוח-מלחמה, אשר קורן באור של תורת ה'. הוא בא בשם האמונה במי שהוציאנו מהתופת המצרי, בביטחון באלוקי הצבאות, ה' איש מלחמה ה' שמו. משנן לנו :"אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר, המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד."(תהילים כ').
יש הבדל מהותי ביהדות בין כחלבין גבורה. הכח מתכלל כל עוצמת הפלדה, הטנקים והמטוסים, התותחים והצוללות, זריזות הסוסים , קלילות ומיומנות הלוחמים. כל אלה חשובים וחיוניים, אך שייכים לכח חומרי מגושם…! הגבורה מתכללת בתוכה את רוח הלוחם, את אמונתו הפנימית בצור ישראל וגואלו, את מסירות נפשו למען עם ישראל, את ההקרבה שבאה מתוך הצו האלוקי העליון של "ואהבת לרעך כמוך", הרצון להגן על המולדת שהיא בית-חיינו, ארץ ה' והדום רגליו, הדבקות במשימת הקודש של "הצלת ישראל מיד צר", של "וירישתם אותם וישבתם בה", קידוש ה', מוראל גבוה, גאוות יחידה, השליחות,המוטיבציה, ההגנה על הבית והמשפחה ועוד….

כח בלא גבורה זה כמו גוף בלא נשמה, זה כמו טנק בלי דלק, כמו לוחם מבוהל שנכנס להלם, אין מנוע רקטי פנימי, אין חומר בעירה שמוביל לשדה הקרב.
הנה דוגמא מאלפת של לוחם ללא חת, המתמודד מול סכנה גולמית אדירה.בספר שמואל א'(יז'-א,נה), מגולל את המעשה של דויד וגוליית, מאזן הכח הגשמי ללא השוואה, דויד נער צעיר קטן הקומה, מול מפלצת מבהילה- גוליית גדול המימדים המשוריין מכף רגל ועד ראש, חמוש במיטב הנשק, הוא בז לקטנצ'יק המגיע מולו עם מקלע-אבנים. עתה נראה איך לוקחים אנרגיות, איך מייצרים מדחפים שיעזרו לנו להמריא אל-על..?! "ויאמר דוד אל הפלישתי,אתה בא אליי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ה' צבא-ות אלוקי מערכות ישראל." מכאן ואילך, רואים מנוע מדהים, שמקבל תנופה מכח אמונה עצומה, בזריזות ובריצה, כי לה' המלחמה…סופו של הפלישתי הענק ידוע…הוטבעה אבן במצחו ,הותז ראשו ,נבלתו נותרה לעוף השמיים, כל מחנה גדודי הפלשתים נסו לנפשם והוכו שוק על ירך. הראת לדעת ! כי אומה ללא רוח גדולה, גם אם נשק משוכלל בידיה, סופה להיעלם. רק עם ,אשר שם בטחונו בה' אלוקי מערכות ישראל, חדור שליחות ואידיאולוגיה, מלא בערכי נצח, אחוז ברגבי אדמתו , נלהב מעומק תורתו, יביא את מאבקיו לחוף מבטחים, נצחונו מובטח, מחובר הוא למושג הנעלה :"נצח ישראל לא ישקר." !!
שבת שלום ומבורך –
אח טוב המאחל לכם אך טוב- שלמה אזואלוס